סיפורה של מיכל
תמיד הייתי עם שמחת חיים, עליזה ועם חוש הומור. תמיד סביבי חברים רבים. לפתע, הרגשתי שאני מאבדת שליטה. עצבנית מאוד, מתפרצת בבכי, עצלנית, דוחה משימות או נמנעת מהן וגם לא ישנה טוב בלילה. החברים התרחקו ממני, וגם בעלי התרחק. הילדים התבגרו וגדלו, חלקם עזבו את הבית אבל לא התחתנו. כל מה שאני רציתי זה שהילדים שלי יתחתנו ויביאו נכדים.
הייתי רוצה להרגיש פחות עצובה, פחות עייפה.
לא יכולתי לשמוע שאצל עוד חברה שלי הילד שלה מתחתן או שנולד לה נכד. קשה היה לי במיוחד בסוף השבוע. ביום שישי אני במצב של דיכאון, רוצה רק לישון. הרגשתי כאבי ראש, דפיקות לב, מתח, קשה היה לי להירגע, חוסר כוחות, גלי חום, הזעה.
היה לי ברור שאני זקוקה לטיפול.
במהלך הטיפול למדתי להכיר את עצמי יותר טוב. להבין שהחיים מציבים לנו מטרות לא פשוטות ואנחנו צריכים להתמודד איתם בצורה טובה ונכונה. אני צריכה לעזור לעצמי להגיע לאן שאני רוצה ולא להישאר במקום לא טוב. זה תלוי רק בי. אני מרגישה שהטיפול עזר לי מאוד. ללא השיחות לא הייתי מסוגלת לשנות הרבה דברים בהתנהלות האישית שלי.
הטיפול עזר לי לראות דברים בצורה שונה יותר, נתן לי לשחרר ולדבר על מה שמפריע לי. למדתי דברים על עצמי שלא ידעתי.
היום אני נמצאת במקום אחר. לא נותנת לאחרים להשפיע על מצב הרוח שלי ועל ההחלטות שלי. רק אני מחליטה מה טוב לי ומה פחות. השתחררתי מהשליליות ואני חושבת על האפשרויות שעומדות מולי כאן ועכשיו מה שיעשה לי טוב. אני שומרת על ראש פתוח ועל רעיונות חדשים. כמובן חזרתי לצחוק. החברים חזרו אלי וכמובן גם בעלי.
